"אני בכלל לא טיפוס בוגדני. אני חנונית מלאת תארים באוניברסיטה, נשואה 20 שנה עם 3 ילדים בגיל עשרה. אבל אם זה קרה לי זה יכול לקרות לכל אחד".

"החיים שלי תמיד היו שקטים", מספרת ענת. "לא הייתי מאלה שיוצאות למועדונים או ברים, את כל שנות העשרים שלי ביליתי בלימודים והגעתי לתפקידים בכירים בתחומי. את בעלי הכרתי באוניברסיטה, גם הוא חנון כמוני ומאוד התאמנו והכל זרם לחתונה".

"לא ידעתי כלום על החיים. לא היה לי חבר לפניו, הוא היה הראשון בהכל. בגידות היו בשבילי קו אדום שלא חוצים, שפטתי לחומרה כל מי ששמעתי שבוגדת או בוגד. זה היה רחוק ממני".

"לפני 3 שנים יצאתי לקורס במסגרת עבודתי, הכרתי אנשים חדשים ופתאום גיליתי עולם אחר- נפתחו לי העיניים. יצרתי הרבה חברים חדשים אבל אחד בלט במיוחד- צחי, נשוי עם 3 ילדים".

"הכל אומנם התחיל בשיחות תמימות אך עם הזמן התקרבנו עוד ועוד. התאהבנו ופצחנו ברומן שלא האמנתי שזאת אני שם. אהבה, טירוף חושים, הוא הוציא ממני את המיטב שבי שלא ידעתי שקיים. הוא הפך להיות מרכז חיי. לא עניין אותי כלום- רק הוא".

"אחרי שנתיים התחלנו לדבר על פירוק המשפחות ואיחוד שלנו. זה היה נושא השיחה המרכזי ביננו. חלמנו חלומות על מגורים משותפים ופרק ב' משופר ויציב. אני הרגשתי שאני מוכנה לפרק הכל והעיקר להיות עם צחי ,אבל אצלו זה לא עבר חלק. מבחינתו, המחשבה שפירוק עומד באמת על הפרק באמת ולא רק בדימיון הכניסה אותו למצוקה נוראית. הוא לא היה מסוגל לעזוב את הבית, סיפר לי תירוצים על הילדים ועל המשפחה שתעצור אותו מלעשות מעשה שכזה ושהו חושש שאישתו תתמוטט, ושילדים ישרטו לנצח".

 "בנתיים הוא ממשיך עם אישתו כרגיל כולל סקס ונסיעות לחול, וזה גומר אותי. אני מרגישה שהוא לא בעניין. סתם מושך זמן אבל לא באמת רציני עד הסוף כמוני. אני רותחת עליו, אנחנו רבים כל הזמן והכל על זה. כבר אין בנינו את החשמל המטורף. עכשיו זה רק שיחות וחפירות על האכזבה שלי ממנו".

"אני אובדת עצות".

 

אישה מתוסכלת
"אנחנו רבים כל הזמן והכל על זה. כבר אין בנינו את החשמל המטורף" | צילום: Shutterstock

ענת.

גם את ,כמו רבים וטובים לפניך ועוד מיליוני אנשים אחריך, נפלו ויפלו בקסמי הריגוש, הברק והתשוקה שרק יחסים "לא חוקיים/גנובים" יכולים לספק. אין קשר לניסיון החיים שלך וכמה חנונית את, ואין קשר לרמת המוסר שחשבת שיש לך או  לטיב היחסים בבית.

לא רק אסון וסבל בבית מביא לבגידה. מן הסתם חיי נישואין הם שיגרה ומובן מאליו וזה בדיוק ההיפך מהמאהב/ת.  כשיש מפגש לבבות  ל אנשים שרעבים לחום, לתשומת לב, לחרמנות ,שנמצאים בנישואים שחוקים וחיים במדבר ריגשי ואנטי תשוקתי הכל מתגמד וקשה מאד לעמוד בפיתוי.

רוב בני האדם לא אוהבים לדחות סיפוקים. כולנו שואפים לסיפוק בחיים, כולנו אגואיסטים (לא במובן השלילי של המילה) וכל אחד אוהב להיות נאהב ונחשק. ולפני שאת אישה נשואה את קודם כל את.

את ובעלך לא רקמה משותפת אחת אלא שני אנשים נפרדים שבחרו לפני שנים לחיות ביחד וממשיכים גם שפג התוקף. כי בניתם משהו ביחד וקשה ומפחיד לפרק הכל. 

המאהב שלך לא בשל לעזוב את הבית. הוא לחוץ מאד מהרעיון ומהאומץ שאת מפגינה. הוא מציג את סיבותיו בצורה הירואית כאילו הדאגה לאישתו שתתמוטט או לילדים שישרטו זה הבעיה, אבל למעשה  הוא לא אומר לך שהפחדים שלו עצמו ליתמודד עם כל זה ולצאת חרא כלפי כולם, זאת הבעיה.

הוא לא מספיק חזק והחלטי ולכן הוא שם. הוא אמנם רוצה להיות איתך ונעים לו שיש לו אותך אבל לא במחיר פירוק הבית שלו. את המכשול הזה הוא לא עובר, כי בנתיים זה גדול עליו.

אף פעם אין לדעת מה יוליד לו יום ואני לא נביאה אך כרגע מסתמן שהוא נשאר וישאר נשוי.

את מצידך צריכה להחליט וזאת החלטה לא פשוטה בכל התרחישים הקיימים. האם המצב הזה כפי שהוא מתאים לך? האם את מסוגלת להמשיך את המודל הזה ולהשלים עם המצב שלו ולסבול תסכול מסויים או להבין שזה מה שהוא רוצה/יכול/מסוגל ולא יקרה שום דבר דרמטי ואת מפסיקה את הקשר.

אם תחליטי להמשיך כך זה אומר שאת מפנימה שזה מה שיש ומפסיקה לאכול לו את הראש ומנסה להנות ממה שכן בנמצא. אם תחליטי לעזוב זאת תהיה תקופה לא קלה ויווצר חלל גדול שיהיה עליך למלא אותו בתוכן חדש וזה גם מצב לא פשוט.

זה מסוג הקשרים התקועים. התמכרות לסם - קשה איתו ומאד קשה להיגמל ממנו.

גם במצבים קשים כמו להפסיק לעשן, להוריד משקל או לצאת מקשר הרסני בסופו של דבר זה נתון בידינו.

בחירה קשה אבל חופשית.אין על מי לכעוס ,תסריט חיינו באחריותינו.

>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה: Yaely_b4@walla.com

>> לכל הטורים של יעל ברון

הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת